פעם כשהייתי קטן המילה נזקק התחברה לי עם דמות של עני לבוש בלויי סחבות רעב ללחם ומחזר על הפתחים כשעל שכמו שק בלוי מלא שמאטעס.

היום אני יודע שנזקק יכול להיות אדם מן הישוב שעובד למחיתו ובכל זאת נמצא במצב כלכלי קשה ברמה שנצרך לעזרה.

המשנה בסוף מסכת סוטה, מתארת את תקופת עיקבתא דמשיחה ואחד הסימנים שם הוא, היוקר יאמיר, אין ספק שאת הסימן הזה אנו חווים על בשרנו, יוקר המחיה המשתולל בלי פרופורציה מביא אנשים רבים לנסיונות כלכליים לא פשוטים בהם עליהם לבחור לעיתים על איזה דבר חשוב לוותר לטובת משהו חשוב יותר ולא פעם זה כולל ויתור על טיפולים רפואיים וכדו’.

כפעיל חברתי אני נתקל יום יום במקרים של אנשים הזקוקים לסיוע חיוני ומקבל פניות רבות מאנשים שאף ארגון לא עוזר להם, או בגלל שלא יודעים שהם צריכים עזרה, או לעיתים מקרים שבהם כבר לא יודעים איך לעזור להם והם נתונים לחסדי שמיים, כאשר לעיתים מדובר במצב של מינימום נדרש לקניה לשבת או אפילו מימון נסיעה של המשפחה באוטובוס לשבת להורים כי אין להם איך לממן שבת בבית.

לא מדובר בעניים מבחירה שמבקשים ליפול על כתפי אחרים, מדובר באנשים עובדים, שיוקר המחיה ההזוי הכניס אותם למלחמת קיום, אנשים עם מגבלה בריאותית שגורמת להם אי יכולת להתפרנס בכבוד ואנשים שנקלעו לקושי כלכלי זמני בנסיבות שונות ואין מי שיסייע להם.

הם מתקשרים בשקט, מספרים על המצב הקשה, איך הם מתמודדים לבד עם הקושי, איך סעודות השבת המפוארות אליהם היו רגילים הפכו לסעודה מצומצמת של חלה פשוטה בעיקר, איך הלב נקרע כאשר הילדים מתחננים לדברים בסיסיים נצרכים והם לא מסוגלים לתת.

אני ממש מתחנן בשמם לכל אחד במה שיכול לתת עבורם להראות להם שמחה ומזור, לתת להם את התחושה שהם לא לבד בצרתם.

יתן השם ונזכה להיות תמיד מן הנותנים ונראה בקרוב את חזון אחרית הימים.